<h1>מחזור ויטרי סימנים קל"ז—קל"ח</h1>
<h2>דף לב:</h2>
מה ששליח ציבור אינו אומר קדיש לאחר ספר במנחה כדרך שהוא מקדש אחר קרייתו ביוצר. זה סברו של דבר. אם יאמר קדיש על המגדל במה יתחיל להתפלל בלחש אלמלא הקדיש שאומר לפני התיבה. ובעלילתו פותחין הציבור צקון לחשם. אבל ליוצר שזקוק לומ' אשרי יושבי על המגדל. מתוך שהוא צריך לשהות ולעמוד במוסף, דיושבי משמע שהייה ועכבה. דאמר מר חסידים הראשונים היו שוהין שעה אחת ומתפללין, שנאמר אשרי יושבי ביתיך. והדר יהללוך סלה. לכך הוא מקדש לספר תורה. וכשיורד למטה חוזר ומקדש על מקראות שאמרנו. ועל קדיש זה עומדין לתפילה. אבל בקרייה של מנחה אינו צריך לומר אשרי. שאין שם שהייה לתוספת תפילה. לכך הוא מעכב הקדיש של קרייה עד שירד למטה ויקדש לפני התיבה, ועל ידי כן עומדים הציבור לתפילה: יושבי. לשון שהייה, כמו שבו לכם פה. וישבו שרי מואב, ומתרג' ואוריכו: וכן (תהלים כב) ואתה קדוש יושב תהילות ישר'. שוהא וממתין תהילותם של ישר': ומצאתי סיג לדברי בב"ר, בפרשת וירא אליו, (תהלים פב) אלהים נצב בעדת אל. ר' חנינא בשם ר' יצחק א' עומד אין כת' אלא נצב. מה נצב כמא דאתמר ונצבת על הצור. א"ר שמואל ב"ר חייא בשם ר' חנינא על כל שבח ושבח שישר' משבחין לפני המקום משרה שכינתו עליהם, מה טעם ואתה קדוש יושב תהילות ישר'. ועוד מצינו שם. הייתי ביום אכלני חורב. ומה היה אומר ר' יהושע בן לוי א' שיר המעלות שבתילים. א"ר שמואל ב"ר נחמני כל ספר תילים היה או', שנאמר ואתה קדוש יושב תהילות ישר'. ישראל סבא. כלומר הזקן שלנו והוא הקדוש יושב ומצפה כל היום לתהילותיו של ישראל אבינו. וזהו טעמו של דבר, ואתה קדוש, בתוך הקרובה. לאחר מגן ומחייה, עומד ומכריז מנהג צורינו. כשמתחיל השבח בפזמונים וספירת מעשים. ואף בסדר קדושה שהיא תוספת שבח. אחר שסיימנו חובת הברכות של ק"ש ותפילה או' שם ואתה קדוש. ומעידים על יוצרם שהוא מתעכב ומאריך שכינתו בבית הכנסת על תהילות ישר' ומקשיב לנדכאי לב.
